זירת המוזיקה

זירת מוזיקה

זיכרון הקולקטיבי = כלל הידע שאנשים התופסים עצמם כשייכים לקהילה מסוימת, מחזיקים לגבי עברה של קהילה זו.  להבדיל מן הזיכרון האישי אותו נושא כל אדם בנפרד, הזיכרון הקולקטיבי מאחד זיכרונות של אנשים רבים, ויוצר מעין גרסה משותפת שלהם. הטענה הנפוצה היא שהקולקטיב יוצר את הזיכרון, אך למעשה הוא תלוי יחסי כוחות, בעלי הכוח הם אלו היוצרים את הזיכרון הקולקטיבי, ולכן זה מביא אנשים לשוב שכך היה העבר. זוהי הנחה יסודית שמוציאה את הפרט מעיצוב הזיכרון, טענה זו מציבה את היחיד כסופג וכפאסיבי בזיכרון הקולקטיבי.

זיכרון קולקטיבי בטקסט- טקסט זה עוסק במלחמה המתמדת שיש לישראל. ישראל מהרגע שהוקמה נאבקת על קיומה. דבר זה גובה מחיר יקר מאוכלוסיית ישראל, הרבה אנשים נהרגים במלחמות אלה. אין ספק שאת זיכרון זה יוצרים בעלי הכוח (הממשלה) שבוחרת האם לצאת למלחמה או לא. בעצם הממשלה היא זו שמעצבת לנו את העבר, ההווה והעתיד. ואחראית בדרך זו או אחרת על עיצוב זיכרון הקולקטיב של אוכלוסיית ישראל. בזיכרון זה יש כמובן גם זיכרון אישי- של כל משפחה עם הנופל שלה. הכוח שיש למשפחה על הזיכרון הקרבות, הנופלים ואווירת המלחמה עצמה הוא עצום. החלק העיקרי קורה באמצעי התקשורת- טלוויזיה ורדיו. מה שהממשלה והגופים הסמוכים לה תבחר לשדר זה מה שהאוכלוסייה תדע ותרגיש. אם בזמן המלחמה התקשורת והממשלה תהיה אופטימית ותודגש אווירת הניצחון- זה מה שהקולקטיב ידע ויזכור למשך דורות.

מוסיקה פופולארית = המונח "מוסיקה פופולארית" מזוהה עם מוסיקה המיוצרת בתהליך הרכבה שיתופי המתרחש בעקרו באולפן ההקלטה. כל אלה תוך שימוש בהגברה ובכלי נגינה חשמליים ואלקטרוניים. היא כוללת סגנונות מוסיקליים מגוונים ונוצרת, בין השאר, לשם רווח (מכירת תקליטים/דיסקים וכד')  לכן, לא כל מוסיקה שמוכרת לקהל הרחב, נחשבת מוסיקה פופולארית (כגון מוסיקה קלאסית). מכאן שלא מידת התפוצה היא שקובעת האם המוסיקה היא פופולארית או לא, אלא, ההקשר החברתי התרבותי, בה היא מתקיימת  והחיבור להפצה ורווחים כלכליים. מרכזיותה התרבותית של המוסיקה הפופולארית באה ליד ביטוי ברחבי העולם בשני ממדים: ראשית, במונחים כמותיים של מכירה והשמעות. לאורך השנים ידעה המוסיקה הפופולארית לנצל היטב לצרכיה את הטכנולוגיה המתפתחת והחליפה תדיר את אמצעי המדיה שדרכם הגיעה להמונים: החל ברדיו, בתקליטים וקלטות דרך תקליטורים, וידאו־קליפים, וכלה במהפכת האינטרנט והיוטיוב, הסמארטפונים והאיי־פדים ועוד. כל אלה מהווים כיום את הטקסטים המוסיקאליים הנפוצים ביותר בעולם. שנית, מן ההיבט החברתי, סגנונות וז'אנרים של מוסיקה פופולארית מהווים זה כ־60 שנה ויותר כלי תרבותי מרכזי ובולט שסביבו מארגנות קבוצות וקהילות שונות ומגוונות את זהותן הקולקטיבית.

מוזיקה פופולוארית בטקסט- שיר זה נוצר בתהליך הרכבה שיתופי באולפן הקלטות ע"י אדם בן לביא שכתב את המילים, שאנן סטריט ושאר להקת הדש נחש. שיר זה כולל את הכלי נגינה גיטרה וצלילים אלקטרוניים. שיר זה נוצר ע"י להקת הדג נחש שידוע ביצירת שירי מחאה. כמו כן, שיר זה הוא שיר מחאה שמטרתו להיות מופץ בקרב כלל אזרחי המדינה ולהביא לשינוי תפיסתי תודעתי באוכלוסייה. לשיר זה יש רק ביוטיוב כ -3.5 מיליון צפיות. בנוסף על תפוצתו ביוטיוב הוא גם מופץ בשלל אתרים ואמצעי תקשורת שונים כמו- פייסבוק, רדיו, טלוויזיה, נמכר בדיסק בחנויות ועוד. "עוד אח אחד" של הדג נחש הוא שיר פופולארי מפני שהוא נגיש מאוד לקהל, נמכר ומושמע ברוב אמצעי המדיה.

זהות - ניתן לומר כי המושג זהות מהווה אבן דרך מיום הולדתינו ועד מותנו ותפיסת הזהות מהווה תמונת על רב ממדית על מספר הזהויות שנכיר, נגלה , נתמודד ונעצב בחיינו תוך קונפליקט בין ניכור לאותנטיות בין ניגוד להסכמה.  תפיסת העולם של זהותנו קשורה בקשר הדוק לזהותם של אחרים, זהותנו מורכבת ממרכיבים בהם בחרנו לצד מרכיבים שאליהם נולדנו או הצטרפנו ללא בחירה. זהותנו מורכבת בו זמנית מכמה רבדים- כמה מעגלים, ואין בין הרבדים השונים משום סתירה. ומעל הכל- רק האדם עצמו יכול להגדיר את זהותו.

זהות בטקסט-בני אדם יכולים להגדיר את זהותם דרך השתייכות לקבוצות מסוגים שונים. הקבוצות יכולות להיות שונות בגודלן, באופיין ובמידת ההיכרות שיש לאדם עם יתר חברי הקבוצה.

הטקסט מביע זהות מחאתית. ישנם הרבה זוגי מוזיקה אשר אנשים מתחברים אליהם ובעזרתם בונים את זהותם כגון- מוזיקה מזרחית, פופ, רוק, מטאל, מוזיקה ארץ ישראלית ועוד. 

שאלת חקר- האם ביקורת על מדיניות ממשלתית דרך המוזיקה הינה לגיטימית ? 
מדינת ישראל היא מדינה בעלת היסטוריה רצופת מלחמות. בשיר נאמר 

"עוד אח אחד נפל אל הקבר" אמירה זו היא בוטה ופרובוקטיבית מאוד. 

האם יש מקום במדינת ישראל להגיד אמירה שכזו על נושא כה רגיש ?

ישנם הרבה ביקורות על שיר זה. חלקם מצדיקים אותו ואת האמירות שבו וחלקם פחות.לשיר "עוד אח אחד", יש פוטנציאל להפוך להמנון

 חדש, במיוחד בגלל מילותיו. אדם בן לביא, הלא הוא הראפר פישי 

הגדול, כתב את המילים, שעוסקות באלימות המתגברת בישראל

 בתקופה האחרונה, ושאנן סטריט ושאר הלהקה הוסיפו טקסט משלהם.

 כבר תקופה ארוכה שהאלימות בישראל, על כל צורותיה, משתוללת, 

ועדיין לא שמענו יצירות של האמנים המובילים הקוראות להפסיק את 

המצב הנוראי. עכשיו מעניקה הלהקה הזדמנות להכניס את הנושא 

לסדר היום גם בתוכניות מוזיקה, ברדיו וברשת. "עוד אח ירד אל הקבר

 ומאמא בוכה היא בצעקות שבר", שרה הלהקה. - נכתב בוואינט תרבות

 ובידור. ניתן לראות שאתר וואינט מצדיק את האמירות הקשות שיש 

בשיר זה ואומר "עדיי לא שמענו יצירות של האמנים המובילים בקוראות 

להפסיק את המצב הנוראי".ביקורת אחרת-

הדג נחש מביאים אותה בשיר הטפה חינוכי, סינגל ראשון מתוך אלבום 

חדש שנקרא "6". כהרגלי קראתי תחילה טקסט. ההתחלה טובה: תיאור 

מעגל הדמים בארצנו. פניה ל"אחי" (סלנג עממי סחבקי יענו – חבר שלי) 

מהעולם התחתון בשאלה –  איך הגעת למצב שאתה קוטל ורוצח חפים

מפשע בלי להבחין וגורם לטרגדיות, הורס משפחות. עד כאן – תיאור 

מצב קשהואז פונים הכותבים להטפה בנוסח "כל עם ישראל די 

לאלימות" ובמקום להתחמם נגלה חמימות" ו"אולי הגיעה עת לשאול 

שאלות/ כמה זמן נוכל כך להמשיך לחיות".

 באוזני ההטפה נשמעת טרחנית משהו, הסבר 

"חינוכי" של עומדים בשער. למה להטיף כשהתיאור הקשה בתחילת 

השיר כבר זועק את זעקתו. אני בעד דוגמה אישית ופחות דרשנות, שלא

 ממש הועילה לפי מה שמספרת לנו ההסטוריה.- מתוך האתר חרסונסקי מיוזיק
הצליל המשתמע מביקורת זו היא שלילית. הכותב חושב שהדג נחש מנסים להטיף מוסר הכותב מתעצבן על הלהקה שמנסה לחנך את הקהל שלה והמקום זה קורה להם לעשות מעשה חינוכי בעצמם, לתת דוגמא אישית.

לסיכום, תמיד יהיו ביקורות טובות ופחות טובות על יצירות. זהו חלק מהיצירת האומנותית- פוליסמיות- ריבוי משמעויות. כל אדם הוא בעל דעה שונה והסתכלות שונה על דברים ומטבע הדברים שיהיו גם פרשנויות וביקורות שונות כלפי אותה יצירה ואין בכך כל רע. בנוסף יש את הזכות לחופש הביטוי (הזכות של כל אדם לומר ולפרסם את אשר על לבו. זכות זו קשורה לכמה זכויות נוספות: הזכות להפגין וזכות הציבור לדעת)

1. 
   

בבליוגרפיה-

וואינט -http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3822668,00.html

חרסונסקי מיוסיק - http://www.yosmusic.com/yos6192/