הומור וממים וויראלים ברשת

הומור וממים וויראלים ברשת

סאטירה – מקור המילה מלטינית:Satur  – מלא, גדוש. סוגה של כתיבה החושפת ומוקיעה מעשים בלתי תקינים ובלתי מוסריים בנושאים כמו אמונה או פוליטיקה, בדרך כלל באמצעות כתיבה הומוריסטית, שנונה ואירונית. הסאטירה היא  יצירה המבקשת לבקר תופעות חברתיות המאופיינות ביחסים משתנים בין ממד אלים ובין ממד הומוריסטי. הביקורת אינה מועברת ישירות כי אם באמצעות אמצעים אמנותיים, באירוניה, בסרקזם ובחיקוי.

סאטירה בטקסט- בטקסט זה מועברת ביקורת באמצעות הומור. הביקורת מופנת כלפי בנט ראש מלפגת הבית היהודי אשר לא בעד נישואים חד מיניים בארץ (מפני שהתורה אוסרת על כך). סוג כתיבה זו (מם) חושפת מעשה לכאורה בלתי מוסרי\תקין מבחינה הומנית חברתית- איך ייתכן שנפתלי בנט לא בעד נישואים חד מיניים אבל בתורה כתוב שהיו 4 אמהות ושלושה אבות?

מסגור – הצפנת טקסטים בדרך המבנה את דרכי הפענוח של אותם טקסטים על ידי הקהלים השונים. המסגור היא הדרך שבאמצעותה אמצעי התקשורת מעצבים בעיות ציבוריות בעבור הקהל. אופן הצגת הסיפור משפיע על עיצוב דעת הקהל.

מסגור בטקסט- טקסט זה הוא טקסט פוליטי בעל עמדה. העמדת הציבור פה היא בעד נישואים חד מיניים, בנט הוא איש דתי מאמין והתורה אוסרת על זוגות חד מיניים לכן הוא לא תומך מנישואים מסוג זה. על כך הציבור צוחק עליו ויוצר ממים שכאלה שאומרים שבנט אומנם לא בעד נישואים חד מיניים אבל ישנם בתורה ארבע אמהות ושלושה אבות. ביקורת זו של הציבור באה בטקסט זה בצורת הומור.

בידול חברתי בטקסט- מושג הבידול בא לידיד ביטוי בטקסט זה בכך שבמדינת ישראל חיות קבוצות שונות רבות, ניתן לראות שמתוך מגוון הקבוצות השונות החיות במדינה, בטקסט זה באות לידי ביטוי שתיים מהן- הקבוצה החרדית והקבוצה החילונית. האנשים המשתייכים לקבוצה החרדית דתית במדינה מתנגדות לנישואים חד מיניים, מצד שני קיימת הקבוצה החילונית שהיא בעד נישואים חד מיניים. קבוצות אלה חלוקות על רקע דתי- החוקים והאמונות הנגזרות מהדת. ועל כך יש לשתי קבוצות אלו מחלוקות רבות במדינה.

הֶקְשֵר – הנסיבות שבהן מתרחשות פעולות התקשורת: מיקום, עיתוי, מידת הפורמליות, נורמות חברתיות, טון דיבור. נסיבות אלה יוצרות מסגרת התייחסות שמציעה משמעויות ובו-זמנית גם מגבילה אותן. הקשר הוא במובן המצבי-חברתי, תרבותי, היסטורי ולשוני.   

הקשר בטקסט- 

טקסט זה נוצר בשנת 2015 כאשר בנט מכהן בממשלה כשר החינוך, הדעות הפוליטיות שלו ברורות מאוד- קצה ימין. הוא איש מאמין מאוד ופה באה סטירה- התורה אוסרת על קיום יחסים חד מיניים ומצד שני בשנת 2015 הנושא של משרד החינוך היה "האחר הוא אני". בעקבות דברים אלו מ"מ זה נוצר.

שאלת חקר-

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית שלאזרחייה מותר לבקר את השלטון (אם זה במדייה או בכל דרך אחרת).זהו עיקרו של המ"מ- להביע דעה ולבקר את המתרחש בעזרת סאטירה וציניות.  מכאן נובעת השאלה מה הוא הגבול בין חופש הביטוי לבין פגיעה בזכות לשם טוב?

חוק איסור לשון הרע מתנגש עם שתי זכויות יסוד על חוקתיות : כבוד האדם וחירותו - חופש הביטוי והזכות לשם טוב.

הזכות לשם טוב מהי? הזכות לשם טוב הוא חלק מן הזכות לכבוד

הזכות לשם טוב היא אחת מזכויות האדם הקשורות בזכות לכבוד. כפי שתוכלו לראות בערך: הזכות לכבוד, המשמעות של הזכות לכבוד של כל אדם היא גם כיבוד ערכו העצמי הבסיסי של האדם וגם כיבוד שמו הטוב.

הגדרת חופש הביטוי- חופש הביטוי וההבעה הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, צילום , הסרטה, וכל דרך תקשורת אחרת. "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי" (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם). חופש הביטוי נחשב למימוש של חופש הדעה והמצפון, שטעמם ניטל אם נשללת האפשרות לבטא אותם. חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות, אך לעתים הוא מוגבל באמצעות חקיקה. גבולותיו של חופש הביטוי נתונים בוויכוח מתמיד.

האיזון בין חופש הביטוי והזכות לשם טוב-

בהקשר של לשון הרע, המציאות המודרנית מעמידה את שתי הזכויות האלו בסתירה תמידית. ברור שהגשמה מוחלטת של חופש הביטוי תביא לפגיעה בשמו הטוב של אדם ולהפך.

האדם הוא יצור חברתי ופעמים רבות האופן שבו החברה רואה אותו הוא אחד הדברים החשובים לו ביותר, לצד קנייניו החומריים והרוחניים (ולעיתים אף יותר מהם), החיונית לו להתפתחותו במסגרת החברה. במסגרת זו, הפסיקה ובהמשך עיגונו במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו העניקו לזכות זו מעמד חוקתי עילאי כזכות בסיסית המוקנית לאדם. בהכרזת האו"ם בדבר זכויות האדם נקבע בסעיף 12:"לא יהיה אדם נתון... לפגיעה בכבודו או בשמו הטוב".

ראשית לכל, נוצר האיזון בחוק איסור לשון הרע. סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול לבזות, להשפיל ולפגוע באדם אחר. החוק אוסר פרסומו של דבר שכזה בשל הפגיעה הגלומה בו באדם אחר. אך, האיסור אינו גורף ומוחלט ולצידו, התיר המחוקק פרסומים מסוימים כרצויים על אף פוטנציאל הפגיעה שקיים בהם. החוק מעניק הגנות לפרסומים שכאלו כמו הגנת תום הלב, הגנת אמת הפרסום, הגנת פרסומים מותרים. הגנות אלו מקפלות בתוכן נקודות איזון שונות שהמחוקק רואה אותן לראויות ביותר ביחס למצבים שונים.

עם השנים, ניכרה בבית המשפט מגמה ברורה של הזזת נקודת האיזון לעבר העדפה ברורה של חופש הביטוי. הדבר איננו מובן מאליו. המחלוקת בקרב השופטים בולטת בעיקר בדיון נוסף 9/77 חברת החשמל נגד עיתון הארץ: דעת הרוב, מפי השופט לנדוי, גרסה כי נדרש איזון אופקי בין הזכויות וכי ראוי שהזכות לשם טוב תגבור לרוב כי היא זכות חיובית (אקטיבית) לעומת חופש הביטוי שהוא חירות שלילית (המחייבת את המדינה להימנע מלהתערב בביטוי). דעת המיעוט, אשר הובעה על ידי השופט שמגר, גרסה כי חופש הביטוי היא זכות במעמד גבוה יותר מזה של הזכות לשם טוב ושנדרשת עריכת איזון אנכי בין הזכויות כשחופש הביטוי יזכה לעדיפות ולמעמד בכורה.

לסיכום ,בית המשפט העליון קבע כי נקודת האיזון הראויה היא זו אשר מגשימה את ערך כבוד האדם. ערך זה הוא המקור אשר ממנו נובעות הן חופש הביטוי והן הזכות לשם טוב. לכן, על השופט היושב בדין, אשר עוסק במלאכת איזון הזכויות, לראות לנגד עיניו את ערך כבוד האדם ולהעדיף באותו מקרה ספציפי את הזכות אשר מגשימה אותו.

בבליוגרפיה-

לשון הרע- http://www.libel.co.il/sections/%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA/%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9-%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%99-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91/

וויקיפדיה- https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%99

תמיד אזרחות - http://citizenship.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=0c0c3faf-ab52-45a1-9f76-8a3004448c4e&lang=HEB