רפלקציה

רפלקציה 

השנה במסגרת מגמת תקשורת התבקשנו ליצור בלוג ובו לנתח מושגים מזירות שונות, לכתוב שאלה מהותית ולחקור אותה. מאוד נהנתי ליצור את הבלוג, הבלוג נתן מקום לבטא את היכולות היצירתיות והרעיונות שלי. למדתי ויצרתי דברים חדשים. העובדה שאני בחרתי את הנושאים ואיזה מושגים לנתח עזרה לי מאוד ונתנה לי חופש לעשות את פרי דמיוני. 

בזירה הראשונה, שעסקה בפרסומות,  כתבתי על המוסריות שבפרסומות- האם נכון להשתמש בתינוקות בתור מפרסמים ? האם נכון לקחת בן אדם שאין לו יכולת להגן על עצמו, להביע את דעתו בנושא הפירסום ?

הזירה השניה הייתה על פרסום סמוי. השאלה המהותית שבחרתי לשאול היא האם יש צורך באיסור פרסום סמוי בישראל? את השאלה הזו חקרתי הרבה בכדי להבין למה באמת פרסום סמוי הוא לא בחוק. בהתחלה חשבתי שזה טיפשי לא לאפשר פרסום סמוי, הרי במי זה פוגע? לאחר שחקרתי את הנושא הבנתי שזה פוגע בנו, הצרכים. מחדירים לנו מסרים שאפילו לא ידענו עלייהם ומנצלים אותנו.

בזירה השלישית בחרתי במערכון של "אנחנו במפה". כתבתי על ההבדל בין גברים לנשים בספורט. בשאלה המהותית חקרתי את השאלה: "האם נכון ולגיטימי להעביר ביקורת גלויה על פרט באולוסייה ולא על קולקטיב ?" . אני לא כל כך קשורה לעולם הספורט ולכן זוהי הזירה שהתחברתי אלייה הכי פחות.

הזירה הרביעית הייתה על הומור וויראלי ברשת, שם ניתחתי מ"מ הקשור לעולם הפוליטיקה. נהנתי מאוד לעבוד על זירה זו, היה כיף להתנסות בליצור מ"מים משל עצמי ולנתח אותם. בערבות המ"מ שבחרתי בהחלטתי שהשאלה המהותית שלי תעסוק בחופש הביטוי (כתיבת המ"מ) לבין הזכות לשם טוב- שתי חוקי וסוד שמתנגשים זה עם זה.

הזירה האחרונה הייתה על מוזיקה, שם ניתחתי את המושגים - זיכרון קולקטיבי, מוזיקה פופולארית ותרבות פופולארית. לזירה זו התחברתי הכי הרבה בגלל השיר שבחרתי- "עוד אח אחד" של הדג נחש. הזירה הזאת הייתה הכי משמעותית לי, מאוד נהנתי לחקור את השאלת חקר -בשיר נאמר "עוד אח אחד נפל אל הקבר" אמירה זו היא בוטה ופרובוקטיבית מאוד. האם יש מקום במדינת ישראל להגיד אמירה שכזו על נושא כה רגיש ? במסגרת שאלה זו נחשפתי לביקורות רבות ולמגוון דעות.

תהליך העבודה היה מהנה ומרתק. לבחור נושא שקרוב אלייך, לנתח אותו ולקרוא עליו דברים- אני חושבת שזהו תהליך העבודה הנכון ביותר שאפשר לעשות בכדי ללמוד. זהו תהליך יצירתי שנותן מקום לבטא את הרעיונות שלך.

זירת המוזיקה

זירת מוזיקה

זיכרון הקולקטיבי = כלל הידע שאנשים התופסים עצמם כשייכים לקהילה מסוימת, מחזיקים לגבי עברה של קהילה זו.  להבדיל מן הזיכרון האישי אותו נושא כל אדם בנפרד, הזיכרון הקולקטיבי מאחד זיכרונות של אנשים רבים, ויוצר מעין גרסה משותפת שלהם. הטענה הנפוצה היא שהקולקטיב יוצר את הזיכרון, אך למעשה הוא תלוי יחסי כוחות, בעלי הכוח הם אלו היוצרים את הזיכרון הקולקטיבי, ולכן זה מביא אנשים לשוב שכך היה העבר. זוהי הנחה יסודית שמוציאה את הפרט מעיצוב הזיכרון, טענה זו מציבה את היחיד כסופג וכפאסיבי בזיכרון הקולקטיבי.

זיכרון קולקטיבי בטקסט- טקסט זה עוסק במלחמה המתמדת שיש לישראל. ישראל מהרגע שהוקמה נאבקת על קיומה. דבר זה גובה מחיר יקר מאוכלוסיית ישראל, הרבה אנשים נהרגים במלחמות אלה. אין ספק שאת זיכרון זה יוצרים בעלי הכוח (הממשלה) שבוחרת האם לצאת למלחמה או לא. בעצם הממשלה היא זו שמעצבת לנו את העבר, ההווה והעתיד. ואחראית בדרך זו או אחרת על עיצוב זיכרון הקולקטיב של אוכלוסיית ישראל. בזיכרון זה יש כמובן גם זיכרון אישי- של כל משפחה עם הנופל שלה. הכוח שיש למשפחה על הזיכרון הקרבות, הנופלים ואווירת המלחמה עצמה הוא עצום. החלק העיקרי קורה באמצעי התקשורת- טלוויזיה ורדיו. מה שהממשלה והגופים הסמוכים לה תבחר לשדר זה מה שהאוכלוסייה תדע ותרגיש. אם בזמן המלחמה התקשורת והממשלה תהיה אופטימית ותודגש אווירת הניצחון- זה מה שהקולקטיב ידע ויזכור למשך דורות.

מוסיקה פופולארית = המונח "מוסיקה פופולארית" מזוהה עם מוסיקה המיוצרת בתהליך הרכבה שיתופי המתרחש בעקרו באולפן ההקלטה. כל אלה תוך שימוש בהגברה ובכלי נגינה חשמליים ואלקטרוניים. היא כוללת סגנונות מוסיקליים מגוונים ונוצרת, בין השאר, לשם רווח (מכירת תקליטים/דיסקים וכד')  לכן, לא כל מוסיקה שמוכרת לקהל הרחב, נחשבת מוסיקה פופולארית (כגון מוסיקה קלאסית). מכאן שלא מידת התפוצה היא שקובעת האם המוסיקה היא פופולארית או לא, אלא, ההקשר החברתי התרבותי, בה היא מתקיימת  והחיבור להפצה ורווחים כלכליים. מרכזיותה התרבותית של המוסיקה הפופולארית באה ליד ביטוי ברחבי העולם בשני ממדים: ראשית, במונחים כמותיים של מכירה והשמעות. לאורך השנים ידעה המוסיקה הפופולארית לנצל היטב לצרכיה את הטכנולוגיה המתפתחת והחליפה תדיר את אמצעי המדיה שדרכם הגיעה להמונים: החל ברדיו, בתקליטים וקלטות דרך תקליטורים, וידאו־קליפים, וכלה במהפכת האינטרנט והיוטיוב, הסמארטפונים והאיי־פדים ועוד. כל אלה מהווים כיום את הטקסטים המוסיקאליים הנפוצים ביותר בעולם. שנית, מן ההיבט החברתי, סגנונות וז'אנרים של מוסיקה פופולארית מהווים זה כ־60 שנה ויותר כלי תרבותי מרכזי ובולט שסביבו מארגנות קבוצות וקהילות שונות ומגוונות את זהותן הקולקטיבית.

מוזיקה פופולוארית בטקסט- שיר זה נוצר בתהליך הרכבה שיתופי באולפן הקלטות ע"י אדם בן לביא שכתב את המילים, שאנן סטריט ושאר להקת הדש נחש. שיר זה כולל את הכלי נגינה גיטרה וצלילים אלקטרוניים. שיר זה נוצר ע"י להקת הדג נחש שידוע ביצירת שירי מחאה. כמו כן, שיר זה הוא שיר מחאה שמטרתו להיות מופץ בקרב כלל אזרחי המדינה ולהביא לשינוי תפיסתי תודעתי באוכלוסייה. לשיר זה יש רק ביוטיוב כ -3.5 מיליון צפיות. בנוסף על תפוצתו ביוטיוב הוא גם מופץ בשלל אתרים ואמצעי תקשורת שונים כמו- פייסבוק, רדיו, טלוויזיה, נמכר בדיסק בחנויות ועוד. "עוד אח אחד" של הדג נחש הוא שיר פופולארי מפני שהוא נגיש מאוד לקהל, נמכר ומושמע ברוב אמצעי המדיה.

זהות - ניתן לומר כי המושג זהות מהווה אבן דרך מיום הולדתינו ועד מותנו ותפיסת הזהות מהווה תמונת על רב ממדית על מספר הזהויות שנכיר, נגלה , נתמודד ונעצב בחיינו תוך קונפליקט בין ניכור לאותנטיות בין ניגוד להסכמה.  תפיסת העולם של זהותנו קשורה בקשר הדוק לזהותם של אחרים, זהותנו מורכבת ממרכיבים בהם בחרנו לצד מרכיבים שאליהם נולדנו או הצטרפנו ללא בחירה. זהותנו מורכבת בו זמנית מכמה רבדים- כמה מעגלים, ואין בין הרבדים השונים משום סתירה. ומעל הכל- רק האדם עצמו יכול להגדיר את זהותו.

זהות בטקסט-בני אדם יכולים להגדיר את זהותם דרך השתייכות לקבוצות מסוגים שונים. הקבוצות יכולות להיות שונות בגודלן, באופיין ובמידת ההיכרות שיש לאדם עם יתר חברי הקבוצה.

הטקסט מביע זהות מחאתית. ישנם הרבה זוגי מוזיקה אשר אנשים מתחברים אליהם ובעזרתם בונים את זהותם כגון- מוזיקה מזרחית, פופ, רוק, מטאל, מוזיקה ארץ ישראלית ועוד. 

שאלת חקר- האם ביקורת על מדיניות ממשלתית דרך המוזיקה הינה לגיטימית ? 
מדינת ישראל היא מדינה בעלת היסטוריה רצופת מלחמות. בשיר נאמר 

"עוד אח אחד נפל אל הקבר" אמירה זו היא בוטה ופרובוקטיבית מאוד. 

האם יש מקום במדינת ישראל להגיד אמירה שכזו על נושא כה רגיש ?

ישנם הרבה ביקורות על שיר זה. חלקם מצדיקים אותו ואת האמירות שבו וחלקם פחות.לשיר "עוד אח אחד", יש פוטנציאל להפוך להמנון

 חדש, במיוחד בגלל מילותיו. אדם בן לביא, הלא הוא הראפר פישי 

הגדול, כתב את המילים, שעוסקות באלימות המתגברת בישראל

 בתקופה האחרונה, ושאנן סטריט ושאר הלהקה הוסיפו טקסט משלהם.

 כבר תקופה ארוכה שהאלימות בישראל, על כל צורותיה, משתוללת, 

ועדיין לא שמענו יצירות של האמנים המובילים הקוראות להפסיק את 

המצב הנוראי. עכשיו מעניקה הלהקה הזדמנות להכניס את הנושא 

לסדר היום גם בתוכניות מוזיקה, ברדיו וברשת. "עוד אח ירד אל הקבר

 ומאמא בוכה היא בצעקות שבר", שרה הלהקה. - נכתב בוואינט תרבות

 ובידור. ניתן לראות שאתר וואינט מצדיק את האמירות הקשות שיש 

בשיר זה ואומר "עדיי לא שמענו יצירות של האמנים המובילים בקוראות 

להפסיק את המצב הנוראי".ביקורת אחרת-

הדג נחש מביאים אותה בשיר הטפה חינוכי, סינגל ראשון מתוך אלבום 

חדש שנקרא "6". כהרגלי קראתי תחילה טקסט. ההתחלה טובה: תיאור 

מעגל הדמים בארצנו. פניה ל"אחי" (סלנג עממי סחבקי יענו – חבר שלי) 

מהעולם התחתון בשאלה –  איך הגעת למצב שאתה קוטל ורוצח חפים

מפשע בלי להבחין וגורם לטרגדיות, הורס משפחות. עד כאן – תיאור 

מצב קשהואז פונים הכותבים להטפה בנוסח "כל עם ישראל די 

לאלימות" ובמקום להתחמם נגלה חמימות" ו"אולי הגיעה עת לשאול 

שאלות/ כמה זמן נוכל כך להמשיך לחיות".

 באוזני ההטפה נשמעת טרחנית משהו, הסבר 

"חינוכי" של עומדים בשער. למה להטיף כשהתיאור הקשה בתחילת 

השיר כבר זועק את זעקתו. אני בעד דוגמה אישית ופחות דרשנות, שלא

 ממש הועילה לפי מה שמספרת לנו ההסטוריה.- מתוך האתר חרסונסקי מיוזיק
הצליל המשתמע מביקורת זו היא שלילית. הכותב חושב שהדג נחש מנסים להטיף מוסר הכותב מתעצבן על הלהקה שמנסה לחנך את הקהל שלה והמקום זה קורה להם לעשות מעשה חינוכי בעצמם, לתת דוגמא אישית.

לסיכום, תמיד יהיו ביקורות טובות ופחות טובות על יצירות. זהו חלק מהיצירת האומנותית- פוליסמיות- ריבוי משמעויות. כל אדם הוא בעל דעה שונה והסתכלות שונה על דברים ומטבע הדברים שיהיו גם פרשנויות וביקורות שונות כלפי אותה יצירה ואין בכך כל רע. בנוסף יש את הזכות לחופש הביטוי (הזכות של כל אדם לומר ולפרסם את אשר על לבו. זכות זו קשורה לכמה זכויות נוספות: הזכות להפגין וזכות הציבור לדעת)

1. 
   

בבליוגרפיה-

וואינט -http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3822668,00.html

חרסונסקי מיוסיק - http://www.yosmusic.com/yos6192/

הומור וממים וויראלים ברשת

הומור וממים וויראלים ברשת

סאטירה – מקור המילה מלטינית:Satur  – מלא, גדוש. סוגה של כתיבה החושפת ומוקיעה מעשים בלתי תקינים ובלתי מוסריים בנושאים כמו אמונה או פוליטיקה, בדרך כלל באמצעות כתיבה הומוריסטית, שנונה ואירונית. הסאטירה היא  יצירה המבקשת לבקר תופעות חברתיות המאופיינות ביחסים משתנים בין ממד אלים ובין ממד הומוריסטי. הביקורת אינה מועברת ישירות כי אם באמצעות אמצעים אמנותיים, באירוניה, בסרקזם ובחיקוי.

סאטירה בטקסט- בטקסט זה מועברת ביקורת באמצעות הומור. הביקורת מופנת כלפי בנט ראש מלפגת הבית היהודי אשר לא בעד נישואים חד מיניים בארץ (מפני שהתורה אוסרת על כך). סוג כתיבה זו (מם) חושפת מעשה לכאורה בלתי מוסרי\תקין מבחינה הומנית חברתית- איך ייתכן שנפתלי בנט לא בעד נישואים חד מיניים אבל בתורה כתוב שהיו 4 אמהות ושלושה אבות?

מסגור – הצפנת טקסטים בדרך המבנה את דרכי הפענוח של אותם טקסטים על ידי הקהלים השונים. המסגור היא הדרך שבאמצעותה אמצעי התקשורת מעצבים בעיות ציבוריות בעבור הקהל. אופן הצגת הסיפור משפיע על עיצוב דעת הקהל.

מסגור בטקסט- טקסט זה הוא טקסט פוליטי בעל עמדה. העמדת הציבור פה היא בעד נישואים חד מיניים, בנט הוא איש דתי מאמין והתורה אוסרת על זוגות חד מיניים לכן הוא לא תומך מנישואים מסוג זה. על כך הציבור צוחק עליו ויוצר ממים שכאלה שאומרים שבנט אומנם לא בעד נישואים חד מיניים אבל ישנם בתורה ארבע אמהות ושלושה אבות. ביקורת זו של הציבור באה בטקסט זה בצורת הומור.

בידול חברתי בטקסט- מושג הבידול בא לידיד ביטוי בטקסט זה בכך שבמדינת ישראל חיות קבוצות שונות רבות, ניתן לראות שמתוך מגוון הקבוצות השונות החיות במדינה, בטקסט זה באות לידי ביטוי שתיים מהן- הקבוצה החרדית והקבוצה החילונית. האנשים המשתייכים לקבוצה החרדית דתית במדינה מתנגדות לנישואים חד מיניים, מצד שני קיימת הקבוצה החילונית שהיא בעד נישואים חד מיניים. קבוצות אלה חלוקות על רקע דתי- החוקים והאמונות הנגזרות מהדת. ועל כך יש לשתי קבוצות אלו מחלוקות רבות במדינה.

הֶקְשֵר – הנסיבות שבהן מתרחשות פעולות התקשורת: מיקום, עיתוי, מידת הפורמליות, נורמות חברתיות, טון דיבור. נסיבות אלה יוצרות מסגרת התייחסות שמציעה משמעויות ובו-זמנית גם מגבילה אותן. הקשר הוא במובן המצבי-חברתי, תרבותי, היסטורי ולשוני.   

הקשר בטקסט- 

טקסט זה נוצר בשנת 2015 כאשר בנט מכהן בממשלה כשר החינוך, הדעות הפוליטיות שלו ברורות מאוד- קצה ימין. הוא איש מאמין מאוד ופה באה סטירה- התורה אוסרת על קיום יחסים חד מיניים ומצד שני בשנת 2015 הנושא של משרד החינוך היה "האחר הוא אני". בעקבות דברים אלו מ"מ זה נוצר.

שאלת חקר-

מדינת ישראל היא מדינה דמוקרטית שלאזרחייה מותר לבקר את השלטון (אם זה במדייה או בכל דרך אחרת).זהו עיקרו של המ"מ- להביע דעה ולבקר את המתרחש בעזרת סאטירה וציניות.  מכאן נובעת השאלה מה הוא הגבול בין חופש הביטוי לבין פגיעה בזכות לשם טוב?

חוק איסור לשון הרע מתנגש עם שתי זכויות יסוד על חוקתיות : כבוד האדם וחירותו - חופש הביטוי והזכות לשם טוב.

הזכות לשם טוב מהי? הזכות לשם טוב הוא חלק מן הזכות לכבוד

הזכות לשם טוב היא אחת מזכויות האדם הקשורות בזכות לכבוד. כפי שתוכלו לראות בערך: הזכות לכבוד, המשמעות של הזכות לכבוד של כל אדם היא גם כיבוד ערכו העצמי הבסיסי של האדם וגם כיבוד שמו הטוב.

הגדרת חופש הביטוי- חופש הביטוי וההבעה הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, צילום , הסרטה, וכל דרך תקשורת אחרת. "כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי" (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם). חופש הביטוי נחשב למימוש של חופש הדעה והמצפון, שטעמם ניטל אם נשללת האפשרות לבטא אותם. חופש הביטוי נחשב לאחת מזכויות האדם הבסיסיות, אך לעתים הוא מוגבל באמצעות חקיקה. גבולותיו של חופש הביטוי נתונים בוויכוח מתמיד.

האיזון בין חופש הביטוי והזכות לשם טוב-

בהקשר של לשון הרע, המציאות המודרנית מעמידה את שתי הזכויות האלו בסתירה תמידית. ברור שהגשמה מוחלטת של חופש הביטוי תביא לפגיעה בשמו הטוב של אדם ולהפך.

האדם הוא יצור חברתי ופעמים רבות האופן שבו החברה רואה אותו הוא אחד הדברים החשובים לו ביותר, לצד קנייניו החומריים והרוחניים (ולעיתים אף יותר מהם), החיונית לו להתפתחותו במסגרת החברה. במסגרת זו, הפסיקה ובהמשך עיגונו במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו העניקו לזכות זו מעמד חוקתי עילאי כזכות בסיסית המוקנית לאדם. בהכרזת האו"ם בדבר זכויות האדם נקבע בסעיף 12:"לא יהיה אדם נתון... לפגיעה בכבודו או בשמו הטוב".

ראשית לכל, נוצר האיזון בחוק איסור לשון הרע. סעיף 1 לחוק מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול לבזות, להשפיל ולפגוע באדם אחר. החוק אוסר פרסומו של דבר שכזה בשל הפגיעה הגלומה בו באדם אחר. אך, האיסור אינו גורף ומוחלט ולצידו, התיר המחוקק פרסומים מסוימים כרצויים על אף פוטנציאל הפגיעה שקיים בהם. החוק מעניק הגנות לפרסומים שכאלו כמו הגנת תום הלב, הגנת אמת הפרסום, הגנת פרסומים מותרים. הגנות אלו מקפלות בתוכן נקודות איזון שונות שהמחוקק רואה אותן לראויות ביותר ביחס למצבים שונים.

עם השנים, ניכרה בבית המשפט מגמה ברורה של הזזת נקודת האיזון לעבר העדפה ברורה של חופש הביטוי. הדבר איננו מובן מאליו. המחלוקת בקרב השופטים בולטת בעיקר בדיון נוסף 9/77 חברת החשמל נגד עיתון הארץ: דעת הרוב, מפי השופט לנדוי, גרסה כי נדרש איזון אופקי בין הזכויות וכי ראוי שהזכות לשם טוב תגבור לרוב כי היא זכות חיובית (אקטיבית) לעומת חופש הביטוי שהוא חירות שלילית (המחייבת את המדינה להימנע מלהתערב בביטוי). דעת המיעוט, אשר הובעה על ידי השופט שמגר, גרסה כי חופש הביטוי היא זכות במעמד גבוה יותר מזה של הזכות לשם טוב ושנדרשת עריכת איזון אנכי בין הזכויות כשחופש הביטוי יזכה לעדיפות ולמעמד בכורה.

לסיכום ,בית המשפט העליון קבע כי נקודת האיזון הראויה היא זו אשר מגשימה את ערך כבוד האדם. ערך זה הוא המקור אשר ממנו נובעות הן חופש הביטוי והן הזכות לשם טוב. לכן, על השופט היושב בדין, אשר עוסק במלאכת איזון הזכויות, לראות לנגד עיניו את ערך כבוד האדם ולהעדיף באותו מקרה ספציפי את הזכות אשר מגשימה אותו.

בבליוגרפיה-

לשון הרע- http://www.libel.co.il/sections/%D7%AA%D7%A7%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%AA/%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9-%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%99-%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91/

וויקיפדיה- https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9_%D7%94%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%99

תמיד אזרחות - http://citizenship.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=0c0c3faf-ab52-45a1-9f76-8a3004448c4e&lang=HEB

זירת ספורט

זירת ספורט

הכחדה סימבולית - אחת הטכניקות הנפוצות להדרת קבוצות חלשות ממוקדי הכוח והשיח היא הכחדה סימבולית – ייצוג מצומצם, מעוות ושלילי של קבוצות מסוימות במדיה. מחיקת קיומה של אותה קבוצה כקבוצה בעלת זהות ייחודית הזכאית לשוויון. הייצוגים בתקשורת מסמלים את הקיים במציאות, ולהיפך, היעדרות קבוצה מהתקשורת משמעה הכחדתה מהמרחב הציבורי.

הכחדה סימבולית בטקסט- ההכחדה הסימבולית באה לידי ביטוי בטקסט זה בכך שהקטע הוא קטע הומוריסטי ביקורתי כלפי נשים מתעמלות והסביבה. לפי מרכז אדווה מספר הנשים הספורטאיות המקבלות תקצוב ממדינת ישראל היא כששית ממספר הגברים שמקבלים תקצוב ממדינת ישראל (בין השנים 2010-2011). לפי נתונים אלו ולפי הטקסט ניתן להבין שאין באמת תמיכה בנשים הספורטאיות בישראל ז"א יש ייצוג מצומצם של קבוצת הנשים הספורטאיות במדיה, זוהי קבוצה חלשה הזכאית לשוויון מלא. כמו כן ישנו חשש שקבוצה זו תיעלם מהמרחב הציבורי של ישראל.

מגדר (GENDER) - מתייחס למיון באמצעות כלי התרבות, בין מה שהוא "גברי" לבין מה שהוא "נשי". המושג הזה מציין את ההיבטים התרבותיים, החברתיים והפסיכולוגיים שמבחינים בין גברים לנשים. מושג המגדר מתייחס לטבעה התרבותי של מערכת היחסים בין נשים וגברים. כלומר, לא המין הביולוגי קובע את מעמדן של הנשים בחברה, אלא התרבות, תוך התייחסות לכמה מגבלות הנובעות מן המין. בנוסף, דבר זה משקף את מעמדם הדומיננטי של הגברים לאורך כל ההיסטוריה, ואת האופן שבו כפה המעמד הזה דרגות חופש על מעמד הנשים. הרבה מהתכונות המיוחסות לנשים אינן אלא הדבקה מכוונת שנועדה לפקח עליהן ולמנוע מהן השתתפות בערכאות המרכזיות של החברה ובהחלטותיה .

מגדר בטקסט- המגדריות באה לידי ביטוי בטקסט זה בכך שרואים שהמאמנת (זינה) רודה במתעמלות שלה להיות רזות ככל האפשר, מעודדת אותן לרדת אפילו כמה גרמים בודדים ומביישת את נטע שעלתה כמה גרמים. עוד היבט תרבותי חברתי שניתן לראות פה הוא הסטריוטיפ המגדרי שכל הבנות שמתעמלות בהתעמלות קרקע הן בעלות מוצא רוסי- זינה המאמנת הרוסייה (בעלת מבטא רוסי) קוראת למתעמלות שלה בשמות של יוצאי ברית המועצות- ולריה ונטשה, למרות שנטע חוזרת ואומרת ששמה הוא נטע ולא נטשה.

מין (SEX) -  הנו מושג המתייחס לתכונות הביולוגיות המבחינות בין נקבות לזכרים, להבדלים הנראים לעין, במיוחד באברי המין והרבייה. מין מתייחס גם להבדלים נוספים, כמו מבנה הגוף, פיזיולוגיה, כוח ושרירים, יכולת אירובית וכו'. הבדלים אלו יכולים להסביר את היתרונות שיש לגברים בענפי ספורט שונים – ריצה קפיצה וכו'. 

מין (sex) בטקסט- הקטע שבחרתי מדבר על נבחרת מתעמלות אומנותיות. רוב העוסקים בספורט זה הנן בנות. דבר זה נובע מעצם היות תחום זה יותר עדין משאר ענפי הספורט, בענף ספורט זה צריכים להיות מאוד גמישים ומדויקים ופה בא לידי ביטוי ההבדל בין זכרים לנקבות. בנות הן יותר עדינות, מדויקות וגמישות ובנים מצוירים יותר ככוחניים ושריריים (או זה לפחות מה שהחברה קבעה).

שאלה מהותית- 

האם נכון ולגיטימי להעביר ביקורת גלויה על פרט באולוסייה ולא על קולקטיב ?

אפשר להעביר ביקורת גלויה כלפי פרט מסויים באוכלוסייה אך לדעת שכמו שלכל דבר אחר ישנם תוצאות כך גם לביקורת זו. יכול להיות שאותו פרט יקבל את ביקורת זו ויבין אותה אך מצד שני אותו פרט יכול לא להסכים לביקורת זו ולצאת כנגד מי שפירסם אותה.

בטקסט זה מועברת ביקורת גלוייה כלפי מאמנת נבחרת ישראל בהתעמלות אומנותית - אירה ויגדורצ'יק. ניתן לראות שהמאמנת זינה שבקטע דומה כמעט דמיון מוחלט לאירה מאמנת נבחרת ישראל.

הדימיון בא לידי ביטוי גם במראה החיצוני- שתיהן בעלות שיער חום קצר, שתיהם מברית המועצות וגם בהתנהגות- גם לזינה וגם לאירה חשוב המשקל של הבנות, החינוך שלהם ושתיהם לוחצות מאוד על המתעמלות להצליח. (מתוך רעיון לוואינט -אז את לא אומרת למתעמלת שלך "דובי" או "היפופוטם" כמו בסדרה?"בטח שאומרת דובי והיפופוטם. אולי לא זה בדיוק המילים, אבל דברים דומים".

רגע, אז הגזימו כשהציגו שאת כאילו כועסת על מישהי שמעלה 100 גרם?

"אני גם כועסת כשמעלים 50 גרם. זה לא רחוק מהאמת, אבל אני חייבת לדרוש את זה, זה חלק מהענף. למה הם לא צוחקים על חלוקת המשקלים בג'ודו? למה נדבקתם להתעמלות?".)

אירה לא הסכימה לביקורת זו של אנחנו במפה ואמרה "יש אחת משתי אופציות שאעשה איתם – או שישלמו לי דיבידנדים, כי הם עושים עליי כסף, או שאתבע אותם על לשון הרע. הם מראים אותנו כאילו איזה אכזריים אנחנו. אני לא רוצה סאטירה כזו. אנשים עוצרים אותי ושואלים 'מה, את ככה מתעללת בהן?'.

לסיכום, ישנם הרבה גופים המעברים ביקורת גלויה כלפי אנשים מסויימים בחברה (כמו ארץ נהדרת, גב האומה וכו..) אך גופים אלה מספיק גדולים וחזקים בכדי להתמודד עם תביעה משפתית. כאשר מבקרים מישהו בציבור חשוב לשמור על כללי הכבוד בין אדם לאדם ולשחק לפי חוקי החברה.

ביבליוגרפיה-
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4751652,00.html  וואינט
http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1169351 נענע 10

זירת פרסום סמוי

זירת פרסום סמוי:

פרסום סמוי-
מוגדר כהחדרה מכוונת של מותגים אל תוך התכנים המערכתיים. את תהליך החדרתו של המותג לתוכן היצירתי מניעים המפיק או המפרסם. השימוש בפרסום סמוי אינו חדש. מפרסמים מקצים סכומים גדולים למדיי לפרסום הסמוי, וניכר כי גם מפיקים מסתמכים על תקציבים אלו כמקורות מימון להפקותיהם.

פרסום סמוי בטקסט-
בקליפ" Shower" של Becky G ישנם המון פרסומות סמויות: 
1.  00:04 0:08 0:23 - פרסומת לשפתון COVERGIRL
2. 0:09 - פרסומת ל iPhone ולאפליקציה 
3. 1:31 - פרסומת לבקבוק השתייה core 
ניתן לראות שיש בקליפ זה החדרה מכוונת של מותגים רבים. המפרסמים מקבלים תשלום תמורת פרסום אותם מותגים.

 מותגים –

מותג הינו שם או סימן מסחרי. מוצר, בהגדרתו הוא - דבר שנועד לענות על צורך של החברה, מותג הוא מוצר שיש לו בידול משאר המוצרים בתחומו. מותג הוא סט של הבטחות ייחודיות בעלות ערך מוסף שאין למוצרים האחרים בתחום. וללא הבידול הזה וללא הבטחותיו הייחודיות למוצר, המוצר איננו מותג אלא מוצר מסחרי. מותג הוא מכלול של מה שאנשים אומרים וחושבים על המוצר, על שירות או על החברה ומה שהם מרגישים כלפיה.

במותגים בטקסט-
בטקסט זה ישנם 3 מותגים-covergirl, iphone, core.

יש למוצרים אלה בידול משאר המוצרים בתחומם. הם יותר "נחשבים" משאר המוצרים. מותגים אלה הם מותגים כלל עולמיים, הם מוכרים ונמכרים ברוב המדינות המתקדמות.

שקיפות-
שקיפות משמעה הפיכת האינטרסים המסחריים המוטמעים בתוכן לשקופים וגלויים לציבור. אלא עד שיוחלט אילו גופי פיקוח צריכים להתמודד עם הבעיה הכל מדינה ובאילו כלים ראוי להתמודד איתה, נותר הציבור חשוף לשטף של מסרים מסחריים שאינם מזוהים ככאלה. עיקרון השקיפות יכול להיות מ יושם ב2 ערוצים מקבילים: סימון ודיון. הכוונה היא- לסימון ברור של תכנים שהופקו במימון מסחרי תוך שילוב של הגורם המממן ולדיון ציבורי בנושא, קרי פרסומים בתקשורת, פעולות חינוך וחשיפה של מסרים מניפולטיבים( למשל ברשתות חברתיות).

שקיפות בטקסט-

השקיפות בטקסט זה באה לידי ביטוי בהצגת המותגים (covergirl, iphone, core). המותגים בקליפ זה בולטים מאוד ואפילו מוצגים מספר פעמים. ניתן לראות בבירור שמוצרים אלו מומנו בכדי להופיע בקליפ ובעצם בשביל לעשות להם פרסומת בתוך הקליפ.

      שאלה מהותית-
האם יש צורך באיסור פרסום סמוי בישראל?

הפרסום הסמוי מוגדר בספרות כ"החדרה מכוונת של מותגים אל תוך התכנים .  את תהליך החדרתו של המותג לתוכן היצירתי מניעים המפיק או המפרסם. כשהמפיק הוא היוזם, המותג צריך להשתלב בתסריט שהוכן, ואילו כשהמפרסם הוא היוזם, התוכן מופק ביחס למותג, ולמותג חלק משמעותי בעלילה. בין אם המפיק הוא היוזם ובין אם המפרסם הוא היוזם, נוצר עירוב של מסרים ממותגים . 
     רגולציה שמטרתה התמודדות עם תופעת הפרסום הסמוי בטלוויזיה נוגעת במישורים אחדים. במישור החוקתי אסדרה כזאת עלולה לפגוע בזכויות מוגנות, כגון הזכות לחופש הביטוי של יוצרי התכנים, של הגופים המשדרים ושל המפרסמים והזכות לעיסוק שלהם )Kurzer, 2004(. פגיעה בזכויות מוגנות תיצור צורך באסדרת התחום בחקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה. מלבד זאת, גם אם תהיה פגיעה בזכויות בחקיקה ראשית, יש לבחון את התכלית שלשמה נעשתה החקיקה. תכליות כאלה עשויות להיות הגנת הצרכן ומניעת הטעיה במובן הצר של המושג, הגנת הציבור מפני "שטיפת מוח" מסחרית וממותגת המייצרת מניפולציות קוגניטיביות, הגנה על ילדים, שמירה על אובייקטיביות עיתונאית או מניעה של השפעת יתר של אינטרסים כלכליים על שוק התוכן. בסופו של דבר יהיה צורך להכריע אם האסדרה המוצעת משקפת יחס סביר ומידתי בין התכלית שאותה היא מבקשת לקדם ובין הזכויות שבהן היא עלולה לפגוע. במישור הרגולטורי יש להתחשב גם בשיקולים כלליים בדבר התפתחות כלכלית ושמירה על מודלים עסקיים יציבים בשוק הטלוויזיה.

הזווית המעניינת והחדשנית במחקר של אלטשולר־שוורץ( ראש פרויקט רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה) הוא ביטול הרגולציה הוותיקה על פרסום סמוי, ואף לאשר תוכן שיווקי במגבלות מסוימות, תוך גילוי נאות וברור לקוראים. ואולם כדי להתמודד עם המקרים הבעייתיים באמת של פרסום סמוי יש לאמץ גישה יצירתית לטיפול בתופעה, תוך הסתכלות חוצת פלטפורמות - כולל בטלוויזיה, בעיתונות, ברדיו או באינטרנט - מאבק בפרסום הסמוי שנעשה תוך הטעיה באמצעות החוק להגנת הצרכן.

      חוק הגנת הצרכן (1981) נחקק בהתאם לתפיסה כי לצרכן דרושות הגנות  מיוחדות מעבר לאלה שבחקיקה הכללית וכי מן הראוי שהטיפול בהגנתו ירוכז בידי רשות מיוחדת. הנושא העיקרי בחוק הוא איסור הטעיית הצרכן. החוק חל על עסקאות בין עוסק לצרכן בכלל ענפי המשק, למעט ענפי הבנקאות והביטוח שהוצאו במפורש מתחולתו.
החוק הקיים, אומרת אלטשולר־שוורץ, כבר אוסר כיום על הטעיה ופרסום מידע פרסומי במסווה של ידיעה מערכתית, אך כמעט אינו מיושם. לשיטתה, הרשות להגנת הצרכן היא זאת שצריכה להצמיח שיניים ולהרחיב את פעילותה, ולטפל בכל תועפות הפרסום הסמוי בכל אמצעי המדיה.


סעיף החוק אוסר במפורש הטעיה בפרסום והצגה של פרסומת כמוצר עיתונאי. "פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תוכנה אינו מטעה", נכתב בחוק הגנת הצרכן. במחקר, אלטשולר־שוורץ, יחד עם תובל צ'סלר, מפרטים על המצב הקיים, החוקים והכללים הנוגעים לכל כלי תקשורת.

בבליוגרפיה- 
  כל זכות- http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%AA_%D7%94%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%9F
   the marker- http://www.themarker.com/advertising/1.2452742
   מסגרות מדיה - טלי תאני-הררי ותהילה שוורץ אלטשולר http://www.isracom.org.il/.upload/Media%20Frames%208%20internet_Part5.pdf

זירת פרסומות וקמפיין אזרחי

זירת פרסומות וקמפיין אזרחי:

פניית מסר-

הדרך היצירתית שהמפרסם בוחר לפנות לקהל היעד במטרה להעביר את המסרים.

פניית מסר רגשית- 

מוכרת גם כגישת המכירה הרכה. מתבססת על ההנחה שהדרך לעורר את עניין הצרכנים במסר היא באמצעות חוויות וריגושים. פרסומות כאלה מתמקדות בבניית מערכת אסוציאטיבית המקשרת רכישה\שימוש במוצר או במותג עם מילוי הצרכים הפסיכולוגיים. מערכת האסוציאציות אינה מיועדת למכור את המוצר בתווך המידי אלא להותיר רושם על קהל המטרה שישפיע על קבלת ההחלטות של הצרכן לטווח הארוך. פרסומות הנוקטות בגישה זו אינן מספקות מידע על המוצר המפורסם אלא מציגות אווירה תדמיתית מושכת סביבו שמבטיחה לצרכן חוויה מיוחדת בשימוש המוצר הפרסומי.

פניית מסר רגשית בטקסט-

המוטיב המרכזי בפרסומת זו הוא תינוקות.

תינוקות הם דבר שמעורר רגש בקרב כל הגילאים. התינוקות בהחלט מעוררים את עניין הצרכנים. הם מוכרים באמצעות "החמידות" שלהם. בנוסף הם גם מעוררים רגש אימהי. הקישור של תינוקות למוצר "evian" הוא באמצעות הסלוגן-"live young". המטרה היא שכאשר הצרכן יבוא לסופר וירצה לקנות מים הוא יזכר בפרסומת עם "התינוקות המתוקים והחמודים" ויקנה את המוצר.

מיתוס -

מיתוס הוא סיפור בעל כוונה ומסר משמעותי הנוגע לעצם הקיום האנושי. המיתוס מבטא רעיונות ואמונות פילוסופיים דתיים, מוסריים, אידאולוגיים או השקפת עולם חברתית. למיתוס יש עוצמה רגשית. יש בו גרעין של מציאות והוא נתפס בקבוצה תרבותית מסוימת ובתקופה מסוימת שמייצג אמת שאינה ניתנת לוויכוח או לערעור. המיתוס למעשה מעוות את הערכים והמציאות. הוא מציג את הבלתי אפשרי כמציאותי וטבעי.

מיתוס בטקסט-

בטקסט זה המיתוס הוא "live young". המיתוס הוא להישאר צעיר לנצח. כולם רוצים להישאר צעירים והיצרן משתמש בזה. מיתוס זה מעוות את המציאות בכך שהוא שקרי. אין כל קשר בין המים המדוברים לבין "לחיות צעיר" המים לא יהפכו אותנו ליותר צעירים או יביאו לנו חיי נצח. יש פה הצגה של משהו בלתי אפשרי,לא מציאותי ולא טבעי-להישאר צעיר. בעולם שלנו אין מקום למבוגרים. העולם שייך לצעירים.

פרסומת- 
הפרסומת היא יחידת המסר שמעביר המוען להקל המטרה ויכולה להופיע במגוון ערוצי תקשורת(סרטוני טלוויזיה, תשדירי רדיו, מודעה בעיתון ועוד..).
פרסומת בטקסט-
בטקסט זה המוען רוצה להעביר לקהל היעד מסר. המוען רוצה למכור מוצר-במקרה זה מי שתייה. קהל המטרה של טקסט זה הוא הקהל הרחב. מים הוא מוצר חובה לכולם ולכן טקסט זה פונה לכל האנשים הכל הגילאים. פרסומת זו היא וויזואלית ומשודרת בטלוויזיה.

שאלה מהותית-

האם נכון להשתמש בתינוקות כדי לפרסם מוצר?

בעידן המודרני של היום ישנם הרבה פרסמות שבהן משתתפים ילדים. דבר זה קורה מפני שישנה צמיחה בהיקפי הפרסום בשנים האחרונות, ריבוי המסרים ועומס האינפורמציה, שאיתם נאלץ להתמודד הצרכן, הגבירו את הצורך להבליט את המסר הפרסומי. יש הטוענים שאחת הדרכים האפקטיביות ביותר לעשות זאת היא באמצעות שימוש בילדים.

נראה כי חלה עלייה בכמות הפרסומות בהן מופיעים ילדים ו/או ילדות, עד כדי כך כי נראה שכל פרסומות שנייה מציגה ילד\ה.

ישנם כמה תוצאות שליליות בפרסום זה שהבולטת שבהן היא הרצון של ילדים להופיע על המסך ולהתפרסם. רצונם של הילדים להופיע על המסך, מוביל לגידול משמעותי בפניות  מצד סוכנויות דוגמנות העושות בתמימותם של הילדים למטרות כלכליות.

בעיה נוספת היא פרסומות בהן מופיעים ילדים/ות המפרסמים מוצרים המיועדים למבוגרים מה שלעיתים מלווה ברמיזות מיניות ולא אתיות. שימוש בילדים על מנת לפנות לקהל מבוגרים הוא ניצול ציני בשל העובדה שאין ביכולתם של הילדים לבחור מה הם מוכנים לפרסם ומה לא, ואין ביכולתם להבין את מלוא ההקשר של הפרסומת.אך לא רק כאן נשברים גבולות של טעם טוב. לא ברור מה עובר בראשם של המפרסמים, או של אלה שמפקחים על הפרסומות בטלוויזיה, אשר חושבים שילדים יכולים לשווק ולמכור בתי השקעות.  אך מעבר לזה, כשילד מפרסם גבינה, זה אולי בסדר. כשהוא מפרסם מכוניות זה כבר מגוחך. השיא הוא במה שהתחיל בבית ההשקעות אקסלנס, והמשיך לאחרונה לכלל פיננסים בטוחה ששם ילדים מפרסמים בתי השקעות, כמו היו בובות משחק.זה כבר עובר כל גבול של טעם טוב או גימיק פרסומי. מה לילד בן 10 ולשער היורו? מה המסר של תינוק בלול עם מובייל של מט"ח וקריינות שאומרת "כל יום נולד משקיע פוטנציאלי"!!! זה כבר פדופיליה. 

ישנם כמה תקנות הקובעות שורה של תנאים הכרחיים לצורך העסקת ילדים מתחת לגיל 15 בהופעות צילומים או פרסומות:

1.      אין בהופעה אלימות, עידוד לאלימות, תיאורי אלימות או הצגת דברים באופן העלול להפחיד או ליצור מתחים אצל הילד;

2.     בהופעה לא נעשה שימוש בעירום או ברמזים מיניים;

3.     אין בהופעה מסרים גזעניים;

4.     אין בהופעה משום עידוד לצריכת משקאות משכרים, שימוש בסמים, עישון סיגריות ומוצרי טבק אחרים, השתתפות בהימורים, משחקי מזל והגרלות, למעט הגרלות המותרות על פי חוק;

5.     אין בהופעה משום סיכון או עידוד לנטילת סיכון בטיחותי, בריאותי או גופני;

6.     מקום ההופעה עומד בתנאים בטיחותיים וננקטו כל האמצעים הדרושים למניעת נזקי גוף;

7.     ההופעה נערכת בתנאי אקלים נאותים וננקטים בה אמצעים למניעת חשיפת הילד לקרינת שמש ישירה;

8.     במקום ההופעה מצויים, בכל עת, מיתקן לטיפול עצמי, תיק עזרה ראשונה וערכה ניידת המיועדת לטיפול בעזרה ראשונה למי שעובד במקום פתוח;

9. לילד ניתן יחס של כבוד, סובלנות והתחשבות במגבלותיו ובצרכיו, לרבות כיבוד בקשותיו להפסקות;

10. לא ננקטת כלפי הילד או כלפי המשתתפים האחרים בהופעה, אלימות פיסית או מילולית, או לשון שיש בה יסודות של פגיעה והשפלה;

11. הילד מועבד, בין בידי מבקש אחד ובין בידי מספר מבקשים, בהתאם לתנאים בדבר שעות העבודה המרביות, ההפסקות בעבודה וההפסקות בין יום עבודה אחד למשנהו, הכל כמפורט בתקנות עבודת הנוער (העבדת ילד בהופעה או בפרסומת), תשנ"ט-1999;

12. המעסיק או מישהו מטעמו יהיה אחראי למסירת מידע למפקח עבודה ככל שיידרש, בנוגע להעבדת הילד, כולל מידע בענין זהות מזמין ההופעה, מבקש ההיתר (המעסיק), זמני ההופעה ומקומה; המעסיק או אותו אדם מטעמו חייב להימצא כל זמן ההופעה במקום ההופעה;

13. במקום ההופעה מצויה פינת מנוחה;

14. המעסיק מספק לילד שתיה במשך כל שעות ההופעה ובזמן ההפסקות; בהעסקה של יותר משלוש שעות, חובה לספק לילד ארוחה חמה או קרה;

15. המעסיק דואג להסעת הילד בתנאי בטיחות הולמים ממקום מגוריו למקום ההופעה וחזרה ממנו למקום מגוריו; להסעה יתלווה ההורה או בן המשפחה הבגיר של אחד הילדים המשתתפים בהופעה;

16. המעסיק דואג, במידת הצורך, ללינה נאותה של ילד שבתום ההופעה אינו יכול לחזור לביתו של אחד מהוריו או בן משפחה בגיר אחר הנלווה אליו;

17. המעסיק מסר להורים ולילד, באמצעותם, העתק מתקנות עבודת הנוער (העבדת ילד בהופעה או בפרסומת), תשנ"ט-1999 והעתק של ההיתר.
ועדיין עם כל חוקים אלה הוועדה לזכויות הילד קיבלה לא מעט פניות, גם מאנשים פרטיים, גם מארגונים, גם ממעצבי דעת קהל וגם מאנשים שמאוד מאוד אכפת להם מה שקורה בחברה שלנו. אחת הטענות שעולה וחוזרת היא לגבי השימוש שנעשה בילדים יש דברים טובים שקורים עם פתיחת ערוצים, עם היכולת של האנשים להיות בשוק כזה שרק תבחר וההיצע אמור להיות גדול, רחב ומיטיב, תוך כדי ראייה כוללת כשיש רגולטורים וכולי, אבל בשורה התחתונה אנחנו רואים – וההורים שבינינו יכולים  להסכים על כך– שקורים דברים לא טובים. יכול להיות שזה בגלל חוסר בקווים אחידים, בהנחיות, בראייה אמיתית וכוללת. אני רואה אותך כאן מהנהן.
יש כאן גם גורמי מקצוע שמסתכלים על ההשלכות העתידיות לגבי עיצוב נפשו של הילד, ועל זה אנחנו רוצים לשים את הדגש היום כדי לבנות איזשהו בסיס שיהיה בצורה מסוימת מתווה דרך. כשאנחנו אומרים מתווה דרך, אנחנו מסתכלים יותר מהעניין. היום אנחנו בעידן מסחרי, הטלוויזיה עצמה הפכה להיות מסחרי וכל דבר מעבירים לנו דרך הילדים והילדים יכולים להיות מכשיר מעולה להוציא מההורים כסף אבל הילדים בעצם לא יכולים לגמרי להבין מתי נעשה בהם שימוש, מתי מדובר בפרסומת  מסחרית, מתי מדובר במשהו שהוא לא ראוי. יש ילדים שבאמת מזלם שפר עליהם והם נמצאים בתוך מסגרת ביתית שמאוד מכוונת, מאוד שומרת ומאוד מסבירה, אבל בואו נודה  שהיום ברוב המשפחות ההורים עובדים ומעט זמן נותר להם להיות עם הילדים והילדים מוצאים את עצמם – ולא סתם אנחנו מובילים בעולם בצריכת ילדים  את התקשורת  במשך מספר שעות ביום  - צורכים את התקשורת הזאת.

לדעתי, לא נכון להשתמש בתינוקות בכדי לפרסם מוצר. לתינוקות אין יכולת להגן על עצמם או אפילו להביע את דעתם על המתרחש. אין לנו זכות להחליט על חייהם ועל רצונותיהם.
צילום תינוקות פוגע בתינוקות לטווח הארוך. כעבור כמה שנים כאשר הילדים גדלים ומתבגרים הם נושאים בתוצאות ובהשלכות של המעשה שהם כלל לא היו שותפים לבחירתו.
לדעתי צריך לחקוק חוקים נוקשים יותר בנושא זה ולהקפיד על אכיפתו. לא יתכן שבמדינתנו יינצלו קטינים וילדים פעוטים בגלל שאין להם יכולת להבין ולהגיב למתרחש.

ביבליוגרפיה:

אימגו מגזין מאמרים

http://www.e-mago.co.il/news/262.htm

קובץ וורד-פרוטוקול מס' 37

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, ז' בטבת התשע"ד (10 בדצמבר 2013), שעה 12:30

קובץ וורד-הנדון: דיון בוועדה לזכויות הילד בנושא שימוש יתר בילדים בפרסומות מסחריות

מאת חברת הכנסת תמר זנדברג 

כל זכות- העסקת ילדים בפרסומות בהופעות ובצילומים

http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%94%D7%A2%D7%A1%D7%A7%D7%AA_%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%A4%D7%A8%D7%A1%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%94%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%95%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9D