יום ראשון, 3 בינואר 2016

זירת פרסום סמוי




זירת פרסום סמוי:





פרסום סמוי-
מוגדר כהחדרה מכוונת של מותגים אל תוך התכנים המערכתיים. את תהליך החדרתו של המותג לתוכן היצירתי מניעים המפיק או המפרסם. השימוש בפרסום סמוי אינו חדש. מפרסמים מקצים סכומים גדולים למדיי לפרסום הסמוי, וניכר כי גם מפיקים מסתמכים על תקציבים אלו כמקורות מימון להפקותיהם.


פרסום סמוי בטקסט-
בקליפ" Shower" של Becky G ישנם המון פרסומות סמויות: 
1.  00:04 0:08 0:23 - פרסומת לשפתון COVERGIRL
2. 0:09 - פרסומת ל iPhone ולאפליקציה 

3. 1:31 - פרסומת לבקבוק השתייה core 
ניתן לראות שיש בקליפ זה החדרה מכוונת של מותגים רבים. המפרסמים מקבלים תשלום תמורת פרסום אותם מותגים.


 מותגים

מותג הינו שם או סימן מסחרי. מוצר, בהגדרתו הוא - דבר שנועד לענות על צורך של החברה, מותג הוא מוצר שיש לו בידול משאר המוצרים בתחומו. מותג הוא סט של הבטחות ייחודיות בעלות ערך מוסף שאין למוצרים האחרים בתחום. וללא הבידול הזה וללא הבטחותיו הייחודיות למוצר, המוצר איננו מותג אלא מוצר מסחרי. מותג הוא מכלול של מה שאנשים אומרים וחושבים על המוצר, על שירות או על החברה ומה שהם מרגישים כלפיה.

במותגים בטקסט-
בטקסט זה ישנם 3 מותגים-covergirl, iphone, core.
יש למוצרים אלה בידול משאר המוצרים בתחומם. הם יותר "נחשבים" משאר המוצרים. מותגים אלה הם מותגים כלל עולמיים, הם מוכרים ונמכרים ברוב המדינות המתקדמות.

שקיפות-
שקיפות משמעה הפיכת האינטרסים המסחריים המוטמעים בתוכן לשקופים וגלויים לציבור. אלא עד שיוחלט אילו גופי פיקוח צריכים להתמודד עם הבעיה הכל מדינה ובאילו כלים ראוי להתמודד איתה, נותר הציבור חשוף לשטף של מסרים מסחריים שאינם מזוהים ככאלה. עיקרון השקיפות יכול להיות מ יושם ב2 ערוצים מקבילים: סימון ודיון. הכוונה היא- לסימון ברור של תכנים שהופקו במימון מסחרי תוך שילוב של הגורם המממן ולדיון ציבורי בנושא, קרי פרסומים בתקשורת, פעולות חינוך וחשיפה של מסרים מניפולטיבים( למשל ברשתות חברתיות).

שקיפות בטקסט-
השקיפות בטקסט זה באה לידי ביטוי בהצגת המותגים (covergirl, iphone, core). המותגים בקליפ זה בולטים מאוד ואפילו מוצגים מספר פעמים. ניתן לראות בבירור שמוצרים אלו מומנו בכדי להופיע בקליפ ובעצם בשביל לעשות להם פרסומת בתוך הקליפ.


      שאלה מהותית-
האם יש צורך באיסור פרסום סמוי בישראל?


הפרסום הסמוי מוגדר בספרות כ"החדרה מכוונת של מותגים אל תוך התכנים .  את תהליך החדרתו של המותג לתוכן היצירתי מניעים המפיק או המפרסם. כשהמפיק הוא היוזם, המותג צריך להשתלב בתסריט שהוכן, ואילו כשהמפרסם הוא היוזם, התוכן מופק ביחס למותג, ולמותג חלק משמעותי בעלילה. בין אם המפיק הוא היוזם ובין אם המפרסם הוא היוזם, נוצר עירוב של מסרים ממותגים . 

     רגולציה שמטרתה התמודדות עם תופעת הפרסום הסמוי בטלוויזיה נוגעת במישורים אחדים. במישור החוקתי אסדרה כזאת עלולה לפגוע בזכויות מוגנות, כגון הזכות לחופש הביטוי של יוצרי התכנים, של הגופים המשדרים ושל המפרסמים והזכות לעיסוק שלהם )Kurzer, 2004(. פגיעה בזכויות מוגנות תיצור צורך באסדרת התחום בחקיקה ראשית ולא בחקיקת משנה. מלבד זאת, גם אם תהיה פגיעה בזכויות בחקיקה ראשית, יש לבחון את התכלית שלשמה נעשתה החקיקה. תכליות כאלה עשויות להיות הגנת הצרכן ומניעת הטעיה במובן הצר של המושג, הגנת הציבור מפני "שטיפת מוח" מסחרית וממותגת המייצרת מניפולציות קוגניטיביות, הגנה על ילדים, שמירה על אובייקטיביות עיתונאית או מניעה של השפעת יתר של אינטרסים כלכליים על שוק התוכן. בסופו של דבר יהיה צורך להכריע אם האסדרה המוצעת משקפת יחס סביר ומידתי בין התכלית שאותה היא מבקשת לקדם ובין הזכויות שבהן היא עלולה לפגוע. במישור הרגולטורי יש להתחשב גם בשיקולים כלליים בדבר התפתחות כלכלית ושמירה על מודלים עסקיים יציבים בשוק הטלוויזיה.
הזווית המעניינת והחדשנית במחקר של אלטשולר־שוורץ( ראש פרויקט רפורמות במדיה במכון הישראלי לדמוקרטיה) הוא ביטול הרגולציה הוותיקה על פרסום סמוי, ואף לאשר תוכן שיווקי במגבלות מסוימות, תוך גילוי נאות וברור לקוראים. ואולם כדי להתמודד עם המקרים הבעייתיים באמת של פרסום סמוי יש לאמץ גישה יצירתית לטיפול בתופעה, תוך הסתכלות חוצת פלטפורמות - כולל בטלוויזיה, בעיתונות, ברדיו או באינטרנט - מאבק בפרסום הסמוי שנעשה תוך הטעיה באמצעות החוק להגנת הצרכן.
      חוק הגנת הצרכן (1981) נחקק בהתאם לתפיסה כי לצרכן דרושות הגנות  מיוחדות מעבר לאלה שבחקיקה הכללית וכי מן הראוי שהטיפול בהגנתו ירוכז בידי רשות מיוחדת. הנושא העיקרי בחוק הוא איסור הטעיית הצרכן. החוק חל על עסקאות בין עוסק לצרכן בכלל ענפי המשק, למעט ענפי הבנקאות והביטוח שהוצאו במפורש מתחולתו.
החוק הקיים, אומרת אלטשולר־שוורץ, כבר אוסר כיום על הטעיה ופרסום מידע פרסומי במסווה של ידיעה מערכתית, אך כמעט אינו מיושם. לשיטתה, הרשות להגנת הצרכן היא זאת שצריכה להצמיח שיניים ולהרחיב את פעילותה, ולטפל בכל תועפות הפרסום הסמוי בכל אמצעי המדיה.


סעיף החוק אוסר במפורש הטעיה בפרסום והצגה של פרסומת כמוצר עיתונאי. "פרסומת העלולה להביא אדם סביר להניח, כי האמור בה אינו פרסומת, יראו בכך פרסומת מטעה אף אם תוכנה אינו מטעה", נכתב בחוק הגנת הצרכן. במחקר, אלטשולר־שוורץ, יחד עם תובל צ'סלר, מפרטים על המצב הקיים, החוקים והכללים הנוגעים לכל כלי תקשורת.




בבליוגרפיה- 
  כל זכות- http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%AA_%D7%94%D7%A6%D7%A8%D7%9B%D7%9F
   the marker- http://www.themarker.com/advertising/1.2452742
   מסגרות מדיה - טלי תאני-הררי ותהילה שוורץ אלטשולר http://www.isracom.org.il/.upload/Media%20Frames%208%20internet_Part5.pdf